פינת פינות העבודה - בלגאניסטית או אמנית?

יש משהו שמרתק אותי בפינות עבודה של התלמידות כאן בזמן סדנאות הטלאים בסטודיו. 

כמה מכן כבר תפסו אותי מצלמת במרץ את החפצים המושלחים שלכן בזמן שקמתן להפסקת הקפה או רגע לגהץ משהו באצמע העבודה. קשה לי נורא לבחור רק כמה מהתמונות הללו, אז החלטתי לנסות לפתוח את "פינת פינות העבודה", ומידי פעם אפסרם כאן פוסט עם עוד כמה צילומים של פינות עבודה שיעלה בחשקי לשתף איתכן כאן.

הדבר הראשון שהרבה נשים אומרות לי כשאני מצלמת את השולחן שלהן הוא "מה, את מצלמת איזה בלגאן אני עושה?" אבל אני ממש לא רואה את זה כבלגאן. בעיניי זו קומפוציזיה מרתקת של צורות וצבעים ואני משתגעת מאיך שאצל כל אחת זה נראה אחרת, בהתאם לבדים שהיא בחרה לעבוד איתם, הכלים שהיא משתמשת בהם, אפילו על איזה שולחן היא עבדה ורק בסוף, לדעתי, נכנס האלמנט של כמה מסודרת היא בתהליך העבודה שלה.

אבל האם המטרה היא בכלל להיות מסודרים?
זו אומנות, אנחנו שקועים בעשייה ויצירה. נכון שיש דברים שנעשים יותר קלים בסביבת עבודה מסודרת, אבל אם אנחנו מקדישים יותר מידי תשומת לב לסדר וארגון אנחנו מקדישות פחות ממנה להפרויקט עצמו. שלא לדבר על בזבוז הזמן הפוטנציאלי בלקפל יפה כל חתיכה של בד אחרי שאת חותכת את מה שאת צריכה...

בקיצור: שטויות, חברות, בלגאן זה טוב. 

האמנית הראשונה שבחרתי להציג היום ב"פינת פינות העבודה" זו נינה. היא עסוקה עכשיו בפרויקט אישי, פרי דמיונה הפרוע. אני כל כך אוהבת לראות עבודות כאלה עם צבעים עזים, יש בהם כל כך הרבה כוח ורואים את התשוקה מאחורי זה.

העבודה של נינה בתהליך

הבאה בתור זו דליה.

הפינה שלה יחסית מסודרת, אבל יכול להיות שזה בגלל שתפסתי אותה כשעיקר העבודה הלכה איתה לגיהוץ בצד השני של החדר. שימו לב להקבלה בין הקווים האלכסוניים בקווילט שעליו היא עובדת, ואלה בצילום שלי (שורת הבדים, הקוים של משטח החיתוך, הסרגל...). כמעט אפשר לחשוב שביימתי את התמונה הזאת, אבל לא הזזתי שום דבר אפילו מילימטר!

כמה שהצבעים החורפיים הללו מתאימים לימי הגשם שלנו...

ואחרונה להיום רציתי לתת במה לנגה, אחת התלמידות הצעירות יותר שלנו, אבל ללא ספק לא חסר נועזות בעבודה שלה. היא הגיעה לסטודיו שלנו עם ערימה של בדי תחרה לבנים, כזאת שממש בא להשאב לתוכה כמו לתוך ענן... כזה מראה טהור ונקי, בעיניי זה ממש עוצר נשימה.

וזהו בינתיים!
אני מקווה שהרעיון הזה מצא חן בעיניכן כמו שהוא מוצא חן בעיניי. אם אשמע מילות עידוד, אוודה שאכן כל כמה שבועות אביא לכאן עוד שלוש אמניות ל"פינת פינות העבודה". שיהיה לכולנו שבוע טוב.