אמנית בין הדפים

"פעם היית מקשקשת לי ביומן..." זרקה לאוויר אמי היקרה באמצע יום עבודה אחד לפני כמה שבועות. אני לא באמת זוכרת את זה, אבל עם תערובת כל כך מצטיינת של "ריגשי פולני" ומחמאה לאגו האומנותי שלי, נאלצתי לקחת את הרמז וליישם. היות ואני כבר לא גרה עם הסטודיו בבית ולכן כל הזמן שאני מבלה עם היומן הוא בזמן שעות עבודה יקרות מאוד, לא קל למצוא זמן לבצע מטלה ספיציפית זו. מתי זה נחשב לגיטימי שאבלה דווקא על זה זמן, ולא על עיצוב מייל יפה ומפתה לקהל הקווילטריות שלנו, או חיתוך בדים למכירה או אפילו שטיפת ספלים במטבח? ובכן, ישנם זמנים מסויימים בסטודיו שהם מתאימים בדיוק לזה: זמני ההמתנה הפעילה.

ממתינה למענה בשיחת טלפון? - עיפרון ביד!

מחכה לתלמידה ששולפת מהתיק את היומן שלה ע"מ לקבוע עוד סדנאות? - שרבוט מהיר!

סתם נזכרתי פתאום בשורה נחמדה משיר? - מהר לעזוב הכל, למצוא מקום ריק ביומן ולכתוב אותו!

Song lyric from "Just One Drink" by Jack White

אבל הזמן האידיאלי באמת לקשקש ביומן ללא ייסורי מצפון הוא בזמן שאנחנו מזמינות משלוח בדים או ציוד. נדמה לכם אולי, קוראים יקרים, שזו מטלה מרתקת, לעבוד בין עמודים על גבי עמודים של בדים במכירה מיוחדת באתרי הקווילטינג האמריקאים הגדולים, הרי כולנו אוהבות להסתכל על בדים, נכון?
אבל האמת המרה היא, בייחוד במדור הבדים שהם ב-SALE, צריך לחפור דרך הרבה מאוד זוועות אומנותיות בשביל למצוא את היהלומים שמגיעים בסופו של דבר אלינו לסטודיו.

אם אמא תצטרך לעשות את זה לבד, היא תצא מדעתה תוך 5 דקות, תכבה את המחשב ותלך הביתה בלי להזמין שום דבר. אז התפקיד שלי במשך הרבה מתהליך הבחירה הוא לא יותר מ"בייביסיטר", לשבת ולהקשיב לכל המלמולים על כמה הבד הזה מכוער ואין סיכוי שיימכר, כמה הבד הזה מ-ד-ה-י-ם ואנחנו חייבות להזמין אותו, וכך הלאה... אז אם כבר אסור לי לעשות שום דבר אחר חוץ מלשבת שם לידה, להרים את העיניים כל כמה דקות ולהסכים עם מה שהיא אומרת, הרי זה הזמן המושלם לתת קצת לאמנית הרישום שבתוכי להביע את עצמה!

אל תשכחו את סדנאות חנוכה של האגודה!

הרבה מהרישומים הם רנדומליים, כמו הדוגמאות הנ"ל, אבל זה הכי כיף כשיש איזשהו אירוע ביומן שמצדיק אילוסטרציה יותר מושקעת. אני לא יכולה לקשקש במקומות שאולי יתמלאו בסדנאות ושמות של תלמידות שנרשמו אליהן, אבל יום שבת זה תמיד יום בטוח לצייר בו.

עוגת יום הולדת לתם

הימים שבהם יש סדנאות של האגודה הישראלית למעשה טלאים בד"כ פנויים מסדנאות בסטודיו כי לעיתים קרובות דנית בעצמה הולכת ללמד שם. כמו כן, כולם יודעים שבימי הולדת שלה, שלי ושל אחותי תם, דנית רופא לא עובדת אף פעם. אלה כמו ימי חג בשבילה והיא דואגת תמיד לפנות לנו את כל היום למה שרק נרצה ממנה.

אני משתדלת שכל שבוע יהיה משהו נחמד מצוייר.
בפעם הבאה שאת מגיעה לסטודיו, אולי שווה יהיה לך לקחת דקה, לעיין ביומן ולראות על איזה איור נפלת הפעם?