חיים על טלאים

אני חושבת שבמעמקי מקורות ההסטוריה של שמיכות הטלאים, Quilts, לפני שהן נהיו ג'אנר אומנותי לכל דבר, הן פשוט היו שמיכות מיועדות לשימוש. זו הייתה דרך להשתמש בהרבה חתיכות של בדים, לחבר אותן יחד על מנת לייצר שמיכה אחת גדולה לישון תחתה בלילה או להתכרבל בה מול לאח הבוער. 

מאז, כמו כל דבר בעולם, עבודות הטלאים עברו הרבה מטאמורפוזות לכל הכיוונים. היום הן ממשיכות להיות כיסויי מיטה, אבל הן גם כיסוי לכרית, ראנר לשולחן, תחתית לכוס, תיק בד, מפיות אוכל ואף יצירות אומנות מרהיבות בפני עצמן שמיועדות לתלייה על הקיר בלבד. ביום שנתקלתי בספר של אמנית קווילט אמריקאית Mary Ellen Hopkins ששמו:

 "It's Okay If You Sit On My Quilt"

"זה בסדר אם תשבו על הקווילט שלי"

הבנתי עד כמה התרחק הקווילט מייעודו המקורי בימינו אלה. איכשהו, ברגע שמפסיקים לקחת כמובן מאליו את כמות העבודה והמחשבה שנכנסים לכל יצירת טלאים כזו, בייחוד אלו שנעשות ספציפית לצורכי נוי, מוקף הקווילט בהילת הגנה של זהירות ויראת כבוד. "מפיות האוכל כל כך יפות שחבל לי להשתמש בהן!".

אנו בני האנוש יודעים היטב לייצר מערך שלם של רגשות סביב לאובייקטים חסרי תודעה, אפשר ללמוד זאת אפילו רק מדוגמה קיצונית כמו סיפור עגל הזהב. אבל זוהי תכונה אנושית לחלוטין ולמזלנו חלק מאיתנו מכניסים הביתה יצורים שיודעים.. שזוכרים בשביל מה במקור עשינו את הדברים היפיפיים הללו. בשביל שנשתמש בהם!

הכלבה של דנה נהנית מיום שבת בהיר ועצל, מכורבלת עם כרית שנתפרה בעבודת יד

החתולה של איריס מכריזה בעלות על שמיכת התלתלים

אחד החתולים שלי ושל אמא אף פעם לא היה מפספס הזדמנות להנות מקצת טלאים

הכלבה שלנו נתפסה על חם למרות שידעה טוב מאוד שאסור לה לעלות על הספה בזמן שעור

כל מי שיודע משהו על חתולים, יודע שהם לא יכולים לעמוד בפני מזוודה פתוחה

החיות המתוקות של נעמי, כולן יודעות איך לנצל עבודות טלאים כמו שצריך

תודה רבה לכם, ידידינו הפרוותיים, שאתם דואגים להזכיר לנו את הערך המקורי של עבודת הטלאים. 

בזכותכם גם המצאנו את גלגל נייר הדבק.