‏הצגת רשומות עם תוויות טלאים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות טלאים. הצג את כל הרשומות

יום שני, 6 ביוני 2016

השוס בסדנאות קבוצתיות

איזה מגניב זה כשנפגשות 4-6 תלמידות ללמוד את אותה טכניקת הטלאים. כביכול הם כולן עושות את אותו הדבר, אבל בסיטואציה זו עוד יותר בולטים ההבדלים ביניהן, בבחירות הצבעים ובאיך שהן בוחרות לחבר את החתיכות שלמדו.

הערב נפגשו 6 חברות, שבמקרה מגיעות לכאן לפחות פעם-פעמיים בחודש לעשות סדנה כולן ביחד, ללמוד טכניקות מתוך הספר Sew a Row Quilts by Karin Hellaby


...ובואו לא נדבר על השם המגוחך של הטכניקה הספציפית הזאת.
באנגלית קוראים לזה Delectable Mountains, שמתרגם מילולית ל"הרים טעימים/מענגים"...
איך מגיעים לדברים כאלה? טוב נו, לפחות התוצאות יפות.

יום שני, 23 במאי 2016

זכרונות: סדנת צביעת בדים

אני בטח יכולה לספור על אצבע אחת את אילו ביניכן שזוכרות שפעם היה לי סוג של בלוג בתוך האתר אינטרנט עצמו של הסטודיו לאמנות טלאים של דנית. שם, די כמו פה, כתבתי סיפורים ועלילות מההתרחשויות כאן בסטודיו. 
נזכרתי בדבר הזה לא לאחרונה ונכנסתי להסתכל בתקייה בה שמרתי את הסיפורים. מצאתי את אחד הסיפורים הכי אהובים עליי באוסף וחשבתי שאולי תשמחו לקרוא/להזכר בו גם. 

אז להנאתכן:
סדנת צביעת בדים "בשמש" - ביום חורפי וגשום של נובמבר 2012! 


יום חמישי, 19 במאי 2016

אביב

אני תמיד טוענת שאביב ישראלי הוא בעצם תערובת מתסכלת של חורף גוסס וקיץ אכזר באינטרבלים של ימים ספורים ביניהם. עם זאת, לפעמים אנו זוכים ביום-יומיים של מזג אוויר נדיר ונעים ביניהם. היום הוא יום כזה, שמש מאירה, עננים ספורים בשמיים אך בריזה קלילה וצל סלחן שבאים להקל על דרכנו בעולם.

בכל אופן, הגיעותי לסטודיו וקיבל את פניי הקווילט הקטן הזה של אמנית טלאים מוכשרת - הגר (לחצו על הקישור כדי לראות עוד עבודות טלאים שלה). היא עכשיו בתקופת מינימליזם והשראה יפנית ביצירה שלה, ורבות מעבודותיה כוללות תיפורי יד עדינים וגם סשיקו.

אני מסתכלת על העבודה הזו והיא נראית לי כמו ביטוי מקסים של אותה התופעה שתיארתי למעלה: אביב ישראלי.

יום שני, 18 באפריל 2016

מה מעין מתכננת למייל הקרוב..?

מי שעוד לא רשומה עדיין לקבוצת הדיוור של הסטודיו לאמנות טלאים, לא יודעת מה היא מפספסת. כל שנה אני מוציאה מייל לכבוד חג הפסח והשנה הזאת לא יוצאת דופן. אבל אני לא אוהבת להיות בנאליתולכן כל שנה אני מנסה לחשוב על דרך יצירתית להגיד לכן "חג שמח".
מה יוצא לי הפעם? ...הצטרפו לניוזלטר ותראו!

(הקישור מוביל לדף הבית של האתר שלנו, משמאל למטה תמצאו טופס הרשמה מהירה ובימים הקרובים תקבלו את המייל)
הרי לכן רמז קטן

יום שלישי, 15 במרץ 2016

אור של אחר צהריים חורפי



מהם הספירלות ה"פרוותיות" הללו?
מי כמוכן הקווילטריות יודע שאפשר למצוא קסם וחן בצורניות של כל דבר בעולם, אפילו גם בגלילי מילוי הכותנה המוכנים שלנו בחנות.
ירד לנו קצת גשם ועכשיו אור קריר של אחר צהריים מאיר את הסטודיו לאמנות טלאים השקט שלנו לאחר סדנת בוקר מלאה בתלמידות מרוצות. תוכנית שיחה נינוחה מתנגנת לנו ברקע, הציפורים מצייצות בחוץ. אני מקווה שגם עליכן עובר אח"צ רגוע כמו שלנו...

יום שני, 29 בפברואר 2016

חזרה לעניינים - מתנה מעל ומעבר

חזרתי מהנסיעה שלי לנורווגיה ואני כבר חזרה בסטודיו לאמנות טלאים. היום הייתה לי הפריווילגיה לצלם ולתעד את שמיכת הטלאים הזוגית המרהיבה הזו שרחל תפרה כמתנת חתונה לזוג צעיר ומאוד קרובים לליבה. ליבת השמיכה היא דוגמת טלאים "טבעת נישואין כפולה" (double wedding ring), והיא מוקפת בלא פחות מ-8 מסגרות מסוגים שונים. 
התווית עוצבה במיוחד על ידי לכבוד השמיכה הזו, עם הקדשה אישית מרחל לזוג המאורס.

double wedding ring quilt

תקריב עם תווית quilt label

יום חמישי, 18 בפברואר 2016

יש אטרף מסגרות בשעור היום

איכשהו בפוקס יצא שכמעט כל התלמידות בסדנת טלאים "פרויקט עצמאי" היום בסטודיו מתעסקת ביצירת מסגרת דקורטיבית לקווילט שלה. דליה אפילו החליטה להפוך רק את דוגמת המסגרת לקווילט בפני עצמו.
רותי עם "מסגרת קלועה" לקווילט שלה
דליה עם הראנר "מסגרת עם מטפס" שלה
רינת שהתחילה גם כן "מסגרת עם מטפס" היום

יום שלישי, 16 בפברואר 2016

השראות צבעוניות

אני עומדת בסטודיו לאמנות טלאים שלנו וחותכת בדים למכירה ופתאום חשבתי שזה שילוב צבעים ממש מוצלח ולא שגרתי... מה אתן אומרות?

יום רביעי, 10 בפברואר 2016

ולפתע אני תופרת

אומר לכן בכנות, הסבלנות שלי לעשייה מהסוג הספציפי עליו מדובר בבלוג הזה היא מאוד מאוד לוקה בחסר. עם זאת, פעם בירח כחול קורה שגם אני ניגשת למכונת התפירה ועוסקת בטלאים בכבודי ובעצמי. אולי זה הידע שלחכות לכל שאמא שלי תתפנה לכל אחד מהפרויקטים שעולים בדעתי, ידרוש אפילו מידה רבה יותר של סבלנות. או שאולי זה כשבד אחד מסויים מגיע לסטודיו שפשוט "מביא לי את המוזה".

בכל אופן, במחשבה שבחודשים הקרובים אני מקווה לעבור דירה עם בן זוגי וחתולתי השמנמנה, עלה בי החשק להכין לנו מפיות אוכל (place mats) שיהיו לנו בביתנו החדש בבוא העת. נקווה שיחזיק לי החשק עד שזה יהיה גמור!

ה"טופ" הגמור של המפית הראשונה

יום שלישי, 9 בפברואר 2016

סקרנות בקתות קורות

מגניב אותי מאוד כמה וריאציות מקוריות ושונות אפשר להגיע אליהן עם הדוגמה המסורתית של בקתות קורות. דנה היא אחת מאמניות הקווילטינג בסטודיו שאני יותר מעריכה בשל הבחירות הצבעוניות שלה ביצירות. היא הכינה את כל הבלוקים האלה מחבילת בדים ואני מתה מסקרנות לראות איך היא תבחר להרכיב אותם בסוף!
בלוקים צבעוניים - בקתת קורות של דנה

יום ראשון, 27 בדצמבר 2015

בדים אהובים - כשקיעת השמש

לקחתי שבועיים הפסקה מהבלוג ונהניתי מאוד מכל התלונות שלכן כתוצאה מכך! 

עכשיו אני חוזרת ופותחת פינה שלישית בחדר הטלאים הוירטואלי שלנו, בה אציג מידי פעם בד שמוצא חן בעיני במיוחד. אמנם גן התפירה לא עבר אליי חזק מאמא, אבל יש לי הרבה הערכה כלפי האסתטיקה של בדים רבים שמגיעים אלינו לסטודיו. זהו ענף של אומנות שלדעתי מעטים מקדישים לו באמת מחשבה, זה לא עד כדי כך פשוט לעצב בד שאנשים ירצו להשתמש בו.

כולנו יודעים שהבדים הכי אהובים על אמא שלי הם בדרך כלל באטיקים, אבל הטעם שלי לעיתים קרובות הולך למקומות אחרים לגמרי. כשראיתי את הבד הזה באתר ממנו אנחנו מזמינות בדים, התחננתי שנוסיף אותו למשלוח הקרוב...

B039 בקטלוג שלנו להזמנות
שקיעת השמש היא אחת מתופעות הטבע הכי אהובות עליי בעולם היפיפה שלנו, כשהשמיים עצמם נהיית יצירת מופת. הבד הזה מצליח לתפוס רגע שמיימי מרגש, וכל כך שמחתי לראות שהתלמידות של הסטודיו מתחילות להכניס אותו לעבודות שלהן...

דוגמה מתוך סדנת Quilted Symphony

יום ראשון, 6 בדצמבר 2015

פינת פינות העבודה - מסורת עם נגיעה מודרנית

ברוכות הבאות לעוד מהדורה של "פינת פינות העבודה" בסטודיו לאמנות טלאים של דנית רופא!
בזמן שאני יושבת כאן ומנסה להתעלם מניחוח הסופגניות שלאט לאט ממלא את האוויר לקראת הנר הראשון של חנוכה, הרשו לי להציג בפניכן את שלושת האמניות הנבחרות להיום.

ראשונה זו רחל, אחת האמניות שאני אישית תמיד נהנית מהבחירות הצבעוניות שלה. אמנם היא לא עובדת עם גוונים קונטרסטיים כמו שאני הכי אוהבת, אבל היא תמיד יודעת לייצר הרמוניות צבעוניות שמייצרות אצלי תחושת רוגע כשאני מסתכלת עליהן. 
בצילום הזה נהניתי מהרמזים הכבדים לעבודה עצמה, בין הבדים שהשתמשה בהם, לשרטוט של הפרח, אותו אפשר כבר לראות כמעט עשוי בדוגמה למטה, למספריים שהשתמשה בהם כדי להכין את האפליקציה. לא קל להצליח להכניס כל כך הרבה אינפורמציה לתמונת תקריב מסוג כזה, ושוב אני מזכירה שאני לא מזיזה או ממקמת שום דבר שאני מצלמת בפינות העבודה הללו!


הבאה בתור זו נורית, עוד חברה ותיקה של הסטודיו עם הרבה מאוד שמיכות ילדים ויצירות אמנות מאחוריה. לאחר פרויקט קשה במיוחד של שמיכת כריות לתינוק שנולד לא מזמן, היא החליטה לבוא באותו היום עם משימה נוחה יותר, בקתת קורות מסורתית ותחושת הנחמה שהיא מביאה איתה. פינת העבודה שלה עניינה אותי כי היא נראתה כאילו הייתה במקור עמוסה בבדים וכלי עבודה, ואז נורית הייתה צריכה פתאום שטח פנוי והחליטה להדוף את הכל בלי דין וחשבון למעין "רכס הרים" מסביב לבלוק הקטן והיפה הזה.


והתופעה האחרונה שלנו להיום זו פינת העבודה של ארנה, בפגישה הראשונה של סדרת מפגשי Dear Jane, תלמידה למופת עם מחברת הוראות ופסים חתוכים ומסודרים פלס! זו עבודה שעוד תקח לה הרבה זמן לסיים, כיוון שמדובר בעשרות בלוקים קטנים, כל אחד ואחד מהם שונה משכנו, אבל אם הסדר והשיטתיות שאנו רואים כאן יכולים להוות עדות, אני סבורה שהיא לא תסתבך עם זה יותר מידי. 


כשבחרתי די באקראיות את שלושת אמניות הטלאים הללו, לא ממש הבחנתי במכנה המשותף ביניהן. אך כאשר ממש התחלתי לכתוב את הדברים הללו ולהתבונן יותר לעומק בתמונות, שמתי לב ששלושתן עובדות על טכניקת טלאים שבמקורה היא מסורתית, ועם זאת כל אחת בדרכה שלה מעניקה לעבודתה טוויסט מודרני; אם זה בבחירה צבעונית, במיקום אלמנטים אחד על השני או פשוט בשיטת העבודה מאחורי הטלאים עצמם. ואם באמת הייתי רוצה לאנוס את הנושא הזה, הייתי יכולה גם לבצע כאן אנלוגיה בין עבודות הטלאים הללו וחג החנוכה, שהרי אנחנו חוגגים בימינו מסורת עתיקה מאוד באמצעים מודרניים לחלוטין. אבל אני חושבת שכבר הבנתם אותי.

שיהיה לכולנו חג שמח!

יום ראשון, 29 בנובמבר 2015

חיים על טלאים

אני חושבת שבמעמקי מקורות ההסטוריה של שמיכות הטלאים, Quilts, לפני שהן נהיו ג'אנר אומנותי לכל דבר, הן פשוט היו שמיכות מיועדות לשימוש. זו הייתה דרך להשתמש בהרבה חתיכות של בדים, לחבר אותן יחד על מנת לייצר שמיכה אחת גדולה לישון תחתה בלילה או להתכרבל בה מול לאח הבוער. 
מאז, כמו כל דבר בעולם, עבודות הטלאים עברו הרבה מטאמורפוזות לכל הכיוונים. היום הן ממשיכות להיות כיסויי מיטה, אבל הן גם כיסוי לכרית, ראנר לשולחן, תחתית לכוס, תיק בד, מפיות אוכל ואף יצירות אומנות מרהיבות בפני עצמן שמיועדות לתלייה על הקיר בלבד. ביום שנתקלתי בספר של אמנית קווילט אמריקאית Mary Ellen Hopkins ששמו:

 "It's Okay If You Sit On My Quilt"

"זה בסדר אם תשבו על הקווילט שלי"

הבנתי עד כמה התרחק הקווילט מייעודו המקורי בימינו אלה. איכשהו, ברגע שמפסיקים לקחת כמובן מאליו את כמות העבודה והמחשבה שנכנסים לכל יצירת טלאים כזו, בייחוד אלו שנעשות ספציפית לצורכי נוי, מוקף הקווילט בהילת הגנה של זהירות ויראת כבוד. "מפיות האוכל כל כך יפות שחבל לי להשתמש בהן!".

אנו בני האנוש יודעים היטב לייצר מערך שלם של רגשות סביב לאובייקטים חסרי תודעה, אפשר ללמוד זאת אפילו רק מדוגמה קיצונית כמו סיפור עגל הזהב. אבל זוהי תכונה אנושית לחלוטין ולמזלנו חלק מאיתנו מכניסים הביתה יצורים שיודעים.. שזוכרים בשביל מה במקור עשינו את הדברים היפיפיים הללו. בשביל שנשתמש בהם!

הכלבה של דנה נהנית מיום שבת בהיר ועצל, מכורבלת עם כרית שנתפרה בעבודת יד

החתולה של איריס מכריזה בעלות על שמיכת התלתלים

אחד החתולים שלי ושל אמא אף פעם לא היה מפספס הזדמנות להנות מקצת טלאים

הכלבה שלנו נתפסה על חם למרות שידעה טוב מאוד שאסור לה לעלות על הספה בזמן שעור

כל מי שיודע משהו על חתולים, יודע שהם לא יכולים לעמוד בפני מזוודה פתוחה

החיות המתוקות של נעמי, כולן יודעות איך לנצל עבודות טלאים כמו שצריך

תודה רבה לכם, ידידינו הפרוותיים, שאתם דואגים להזכיר לנו את הערך המקורי של עבודת הטלאים. 
בזכותכם גם המצאנו את גלגל נייר הדבק.

 


יום ראשון, 22 בנובמבר 2015

פינת "הכלים ארזנו" - מבט שונה על יצירתיות הקווילטרית

ישנם דברים שצריכים יותר מכתבה אחת, אז אני פותחת עוד פינה (בסוף יהיה לי חדר!) ובה אציין את הבחירות המעניינות של אמניות, כיצד לאחסן את כלי העבודה שלהן. זה מסוג הדברים שאנחנו בוחרים אולי לחשוב עליהם קצת פחות, כשאנחנו חושבים על תהליך היצירה של האמן. כולנו מתעניינות אילו בדים מישהי אחרת בחרה, באיזה סוג מילוי השתמשה והאם שכרה מישהו אחר בשביל עבודת התיפורים, אבל איך היא אורזת את כלי העבודה שלה? מה זה משנה?
ובכן, אני באה לומר שהצורה שבה את בוחרת לרכז את הכלים איתם את תופרת יכולה גם לומר דבר או שניים עלייך, לא פחות מיצירות הטלאים שלך!

קחו למשל את ארנה וקופסת הנעליים שלה:


נראה כאילו סתם הרימה את הקופסה הראשונה שמצאה בבית וזרקה פנימה את הדברים, נכון?
טעות. הקופסה הזו, ולא אחרת, משמשת אותה כי היא בדיוק באורך הנכון בשביל חלק מהכלים הקצת יותר גדולים שלה, בלי לתפוס יותר מידי מקום בתיק. יש פה מחשבה על יעילות מקסימלית של המיכל, שלא לדבר על הצבע הנחמד והרגוע.

דוגמה לבחירה יצירתית נוספת היא ארגז הכלים של דפנה:


מגדל קומות מתקפל, תאי חלוקה פנימיים, זה נראה סופר נוח לעבודה! הגוון הורוד הזוהר מאוד אופייני ומתאים לדפנה, ומוצא חן בעיניי הרעיון שיש מדף שלם מוקדש לחוטים שהיא אוהבת להשתמש בהם. קונסטרוקציה מדליקה ביותר.

עם נגיעה של אלגנטיות, האחרונה להיום זו הדס:


כשאנחנו משיגים דברים יפים שכאלה, בדרך כלל אנחנו לא יודעים מה בדיוק נעשה איתם בהתחלה. אני לא יודעת מה איתכן, אבל בדרך כלל אני, מרוב יראת כבוד למוצר המושקע, בסוף לא משתמשת בו לכלום כי שום דבר לא נראה לי יאה לו. אבל שום דבר הוא לא מעל עולם הקווילטינג, קופסה זו קופסה ובקופסה שמים דברים!

יום ראשון, 15 בנובמבר 2015

סדנת השמדת הבדים של דנית!

ביום שישי האחרון זכיתי להיות עדה לאחת הסדנאות הכיפיות ביותר של הסטודיו לאמנות טלאים של דנית רופא:


תמונה לקוחה מפינטרסט
הרושם הראשוני שמתקבל מכותרת הסדנה הוא שמשתמשים בקונפטי רגיל של מסיבות. כולכן מכירות את זה, שמח בהתחלה ומרשים נורא (למי שלא נבהל מהרעש של אקדח קונפטי) אבל בסופו של דבר מסתיים בסיוט ניירות ופלסטיקים שמתפזר בכל הבית ובלתי אפשרי לנקות.

במקרה שלנו מדובר באותה הכמות של כיף, עם הרבה פחות מה"באסה".
בעצם, כשאמניות טלאים רוצות לגשת ליצירה בהשראת תמונת נוף טבעית, הן מגלות שישנם כמה (1דרכים (2שונות (3)להשגת איכויות ויזואליות שונות. אולי השאלה הכי מסובכת היא: איך לייצר מראה של עץ עם עלים או דשא בצורה משכנעת וריאליסטית, ושלא תיראה מצועצעת, כפי שלעיתים זה יוצא אם רק משתמשים בחתיכה אחת של בד ירוק.
אחת השיטות המודרניות לפתרון הבעיה הזו היא לא אחרת משימוש בקונפטי. 
אבל לא כל אחת רוצה להכניס נייר לעבודה שלה. דנית בטח ובטח מוכנה להשתמש כמעט אקסקלוסיבית, אך ורק בבדים שהם 100% כותנה. ולכן, לא נותר אלא לשחרר את הילדה הקטנה בפנים ולייצר קונפטי משלך!

זה תמיד החלק שאני הכי אוהבת לראות בו את התלמידות בזמן הסדנה הזו. כל כך מורגלות הן לזהירות ודייקנות עם סכין חיתוך ארגונומי.. לחתוך ישר! רק עם הסרגל! שלא יהיו שוונצים!
עכשיו הן פתאום מתבקשות להתפרע על חתיכת בד תמימה ולקצוץ את האימ-אימא שלה! (אם תסלחו לי רגע על הצרפתית)

לא זו לא תמונה של סלט קצוץ. זה הכל בדי כותנה
החדר מלא צהלות של "איזה כיף!" ו"איזה יופי!" בזמן שהתלמידות המרוצות עברו לשלב הבא, שהוא להחליט איך הן רוצות למקם את הקונפטי הטרי שלהן על תמונת נוף עם עץ שהכינו מראש בחצי הראשון של השעור. 
התוצאות היו משגעות, כל אחת בחרה מגוון אחר של צבעים ועם אותה השיטה ה"ילדותית" הזאת, הצליחו ליצור סצינות נוף מרגשות ממש ושונות לחלוטין אחת מהשניה.

האלמנט המשחקי בשיטה הזו הוא מה שלוכד את תשומת ליבי. החיוכים הרחבים וצהלות ההתפלאות של כולן לאורך השלב הזה, בו מקבלים תצוגה מקדימה של איך היצירה תיראה בסוף. לצפות בהן נהנות כמו ילדות קטנות בצהרונית בזמן שהן בונות את תמונת הנוף של דמיונן הפרוע, אני שוב מתמלאת חיבה כלפי הפינה הזאת שלנו בעולם, המקום שלנו לתת לנשים בוגרות, עסוקות וטרודות מכל כיווני חייהן, כמה שעות של שקט והנאה כל כך טהורה.
זה כל כך חשוב ליצור, וכל כך חשוב גם להנות מזה.

העץ של תמר
העצים של נורית ודליה
ומה בהמשך, אתן שואלות?
אחר כך כל מה שנותר לעשות הוא לחבר את הקונפטי לבד, עם דבק ורשת תפורה.
...ואת זה הן ילמדו בשבוע הבא!

יום ראשון, 1 בנובמבר 2015

אמנית בין הדפים


"פעם היית מקשקשת לי ביומן..." זרקה לאוויר אמי היקרה באמצע יום עבודה אחד לפני כמה שבועות. אני לא באמת זוכרת את זה, אבל עם תערובת כל כך מצטיינת של "ריגשי פולני" ומחמאה לאגו האומנותי שלי, נאלצתי לקחת את הרמז וליישם. היות ואני כבר לא גרה עם הסטודיו בבית ולכן כל הזמן שאני מבלה עם היומן הוא בזמן שעות עבודה יקרות מאוד, לא קל למצוא זמן לבצע מטלה ספיציפית זו. מתי זה נחשב לגיטימי שאבלה דווקא על זה זמן, ולא על עיצוב מייל יפה ומפתה לקהל הקווילטריות שלנו, או חיתוך בדים למכירה או אפילו שטיפת ספלים במטבח? ובכן, ישנם זמנים מסויימים בסטודיו שהם מתאימים בדיוק לזה: זמני ההמתנה הפעילה.

ממתינה למענה בשיחת טלפון? - עיפרון ביד!

מחכה לתלמידה ששולפת מהתיק את היומן שלה ע"מ לקבוע עוד סדנאות? - שרבוט מהיר!

סתם נזכרתי פתאום בשורה נחמדה משיר? - מהר לעזוב הכל, למצוא מקום ריק ביומן ולכתוב אותו!

Song lyric from "Just One Drink" by Jack White


אבל הזמן האידיאלי באמת לקשקש ביומן ללא ייסורי מצפון הוא בזמן שאנחנו מזמינות משלוח בדים או ציוד. נדמה לכם אולי, קוראים יקרים, שזו מטלה מרתקת, לעבוד בין עמודים על גבי עמודים של בדים במכירה מיוחדת באתרי הקווילטינג האמריקאים הגדולים, הרי כולנו אוהבות להסתכל על בדים, נכון?
אבל האמת המרה היא, בייחוד במדור הבדים שהם ב-SALE, צריך לחפור דרך הרבה מאוד זוועות אומנותיות בשביל למצוא את היהלומים שמגיעים בסופו של דבר אלינו לסטודיו.

אם אמא תצטרך לעשות את זה לבד, היא תצא מדעתה תוך 5 דקות, תכבה את המחשב ותלך הביתה בלי להזמין שום דבר. אז התפקיד שלי במשך הרבה מתהליך הבחירה הוא לא יותר מ"בייביסיטר", לשבת ולהקשיב לכל המלמולים על כמה הבד הזה מכוער ואין סיכוי שיימכר, כמה הבד הזה מ-ד-ה-י-ם ואנחנו חייבות להזמין אותו, וכך הלאה... אז אם כבר אסור לי לעשות שום דבר אחר חוץ מלשבת שם לידה, להרים את העיניים כל כמה דקות ולהסכים עם מה שהיא אומרת, הרי זה הזמן המושלם לתת קצת לאמנית הרישום שבתוכי להביע את עצמה!

אל תשכחו את סדנאות חנוכה של האגודה!
הרבה מהרישומים הם רנדומליים, כמו הדוגמאות הנ"ל, אבל זה הכי כיף כשיש איזשהו אירוע ביומן שמצדיק אילוסטרציה יותר מושקעת. אני לא יכולה לקשקש במקומות שאולי יתמלאו בסדנאות ושמות של תלמידות שנרשמו אליהן, אבל יום שבת זה תמיד יום בטוח לצייר בו.
עוגת יום הולדת לתם
הימים שבהם יש סדנאות של האגודה הישראלית למעשה טלאים בד"כ פנויים מסדנאות בסטודיו כי לעיתים קרובות דנית בעצמה הולכת ללמד שם. כמו כן, כולם יודעים שבימי הולדת שלה, שלי ושל אחותי תם, דנית רופא לא עובדת אף פעם. אלה כמו ימי חג בשבילה והיא דואגת תמיד לפנות לנו את כל היום למה שרק נרצה ממנה.

אני משתדלת שכל שבוע יהיה משהו נחמד מצוייר.
בפעם הבאה שאת מגיעה לסטודיו, אולי שווה יהיה לך לקחת דקה, לעיין ביומן ולראות על איזה איור נפלת הפעם?






יום ראשון, 25 באוקטובר 2015

Put a Pin in it!

בחיפושי אחר נושאים לכתוב עליהם בבלוג הזה, אני מבלה לא מעט זמן בלחשוב ולהתבונן בסטודיו ועלילותיו על מנת למצוא דברים שעשויים לעניין אותי (וגם אותכם, כמובן). כיוון אחד הוא מציאת ה"מקרה המיוחד" ששווה סיפור, כמו הקוביה הצבעונית של חוה או חידת הרוקמת האנונימית. דרך אחרת לגשת לעניין היא למצוא מוטיבים חוזרים, מקרים מצטברים שמייצרים עניין מעצם הכמות שלהם, כמו ימי ההולדת בסטודיו.

אז המוטיב הנבחר לשבוע הזה: כרית הסיכות

אני במשך הרבה שנים הייתי בטוחה שיש רק סוג אחד של כרית סיכות, וזו הכרית שתמיד קראתי לה בראשי "The Cinnabon", כי היא מזכירה לי את עוגת הקינמון האמריקאית. תמיד הייתי מרותקת מהצבעים (איך עשו את זה בכלל?) ותמיד הייתי קצת צריכה להאבק בחשק לתת בהן ביס. כמו כן, גם לא באמת הבנתי את העיקרון של כרית סיכות במשך הרבה שנים והייתי לעיתים עובדת קשה לסדר את כל הסיכות לפי צבעים ולדחוף אותן עד הסוף לתוך הכרית, על מנת להמנע מהבדלי גבהים ובלגאן.
לאלה מכם שעוד לא יודעים, עדיף לא לתקוע את הסיכה פנימה עד ראשה כי אז הרבה יותר קשה להוציא אותה אח"כ. אמא שלי, מתוך כבוד להנאה שידעה שאני שואבת מן המעשה, גילתה לי את העניין הזה רק בגיל יחסית מבוגר.

גם אתן רואות את הדמיון? (תמונת העוגה לקוחה מ-pinterest)
 אני חושבת שהכרית הבאה שיצא לי להתקל בה, ובזאת לגלות שיש עולם ומלואו של כריות סיכות מכל הגדלים והצורות, זו הכרית שנוטה להיות פופולרית בקרב תופרי/ות בגדים. אני, אישית, קצת נלחצת מהרעיון של "לדחוף סיכות לתוך הזרוע שלי" באופן מכוון, ולא כל כך מצליחה לגמרי לסמוך על הכרית שתעצור את הסיכה בזמן, אבל אני בהחלט מבינה למה יש אנשים שרואים בכרית הזאת פתרון נוח ויעיל לעבודה.

תמונה לקוחה מ- pinterest להמחשה
הבאה בתור היא כרית סיכות שבכלל לא זכור לי איך היא עשתה את דרכה לסטודיו, אבל היא כאן והיא בשימוש. חיננית וכחלחלה עם הדפס פרחוני, זו כרית בד כביכול רגילה לחלוטין, אבל עם טוויסט: יש לה כיסים!
הכרית הזאת בטח מצויינת לחובבי/ות הרקמה, כיוון שיש לה מקום לשים את החוטים יחד עם המחטים ואפילו יש לה ידית לתלייה! בהחלט נוח מהרבה מאוד סיבות.

יש בכלל אנשים שתולים את ציוד התפירה שלהם..? הידית הזאת מבלבלת אותי.
אולי יש כאלה שיבקשו משהו קצת יותר מודרני, מתאים יותר לעידן שבו אנחנו חיים עם כל הפטנטים שלנו לשלב פיזיקה ואלקטרוניקה בחיי היום-יום שלנו. הכירו את מגנט הסיכות, "כרית" פלסטיק ובתוכה תמון מגנט שמקפיד להחזיק את הסיכות במקום ושלא יתפזרו בכל החדר. את המוצר הזה, במקרה, אנחנו מוכרות בחנות של הסטודיו ואפשר להזמין אותו או לבוא לקחת אותו מאיתנו (בתאום מראש כמובן) והוא אפילו מגיע עם כמה סיכות בונוס להמחשה.

בחיי שזה נוח, אנחנו בעצמנו משתמשות בשני אלה בסטודיו
שווה גם לציין את אלה מאיתנו שמוצאות פתרונות מקוריים משלהן לעניין הסיכות. בתמונה למטה מצולמת קופסת הסיכות של חנ'לה, תלמידת טלאים בסטודיו שלנו, שמשרתת אותה יפה מאוד בתהליך היצירה שלה.

קופסת הסיכות המתוקה של חנ'לה

אבל אנחנו סטודיו לאמנות טלאים, לעזאזל! מה עם כרית סיכות סטייל DIY ("עשה זאת בעצמך")?!
אל חשש, דנית רופא כבר דאגה לזה. באח"צ פנוי אחד היא מצאה וביצעה לה כרית חמודונת בצורת פרח, שעכשיו מתפקדת הנקודת איסוף לסיכות תועות שמוצאות את דרכן לסביבת שולחן המשרד. 

החרוז היה תוספת מוצלחת משלה, בלי קשר לדוגמא המקורית שעבדה לפיה

אשמח לתגובות!

לחצו על קישור "תגובות" למעלה ע"מ לקבל חלון כתיבה
שימו לב לסמן - הגב כ: "אנונימי" או "שם/כתובת אתר" לפני לחיצה על "פרסם"