סדנת השמדת הבדים של דנית!

ביום שישי האחרון זכיתי להיות עדה לאחת הסדנאות הכיפיות ביותר של הסטודיו לאמנות טלאים של דנית רופא:

נוף עם קונפטי

תמונה לקוחה מפינטרסט

הרושם הראשוני שמתקבל מכותרת הסדנה הוא שמשתמשים בקונפטי רגיל של מסיבות. כולכן מכירות את זה, שמח בהתחלה ומרשים נורא (למי שלא נבהל מהרעש של אקדח קונפטי) אבל בסופו של דבר מסתיים בסיוט ניירות ופלסטיקים שמתפזר בכל הבית ובלתי אפשרי לנקות.

במקרה שלנו מדובר באותה הכמות של כיף, עם הרבה פחות מה"באסה".

בעצם, כשאמניות טלאים רוצות לגשת ליצירה בהשראת תמונת נוף טבעית, הן מגלות שישנם כמה (1) דרכים (2) שונות (3)להשגת איכויות ויזואליות שונות. אולי השאלה הכי מסובכת היא: איך לייצר מראה של עץ עם עלים או דשא בצורה משכנעת וריאליסטית, ושלא תיראה מצועצעת, כפי שלעיתים זה יוצא אם רק משתמשים בחתיכה אחת של בד ירוק.

אחת השיטות המודרניות לפתרון הבעיה הזו היא לא אחרת משימוש בקונפטי. 

אבל לא כל אחת רוצה להכניס נייר לעבודה שלה. דנית בטח ובטח מוכנה להשתמש כמעט אקסקלוסיבית, אך ורק בבדים שהם 100% כותנה. ולכן, לא נותר אלא לשחרר את הילדה הקטנה בפנים ולייצר קונפטי משלך!

זה תמיד החלק שאני הכי אוהבת לראות בו את התלמידות בזמן הסדנה הזו. כל כך מורגלות הן לזהירות ודייקנות עם סכין חיתוך ארגונומי.. לחתוך ישר! רק עם הסרגל! שלא יהיו שוונצים!

עכשיו הן פתאום מתבקשות להתפרע על חתיכת בד תמימה ולקצוץ את האימ-אימא שלה! (אם תסלחו לי רגע על הצרפתית)

לא זו לא תמונה של סלט קצוץ. זה הכל בדי כותנה

החדר מלא צהלות של "איזה כיף!" ו"איזה יופי!" בזמן שהתלמידות המרוצות עברו לשלב הבא, שהוא להחליט איך הן רוצות למקם את הקונפטי הטרי שלהן על תמונת נוף עם עץ שהכינו מראש בחצי הראשון של השעור. 

התוצאות היו משגעות, כל אחת בחרה מגוון אחר של צבעים ועם אותה השיטה ה"ילדותית" הזאת, הצליחו ליצור סצינות נוף מרגשות ממש ושונות לחלוטין אחת מהשניה.

האלמנט המשחקי בשיטה הזו הוא מה שלוכד את תשומת ליבי. החיוכים הרחבים וצהלות ההתפלאות של כולן לאורך השלב הזה, בו מקבלים תצוגה מקדימה של איך היצירה תיראה בסוף. לצפות בהן נהנות כמו ילדות קטנות בצהרונית בזמן שהן בונות את תמונת הנוף של דמיונן הפרוע, אני שוב מתמלאת חיבה כלפי הפינה הזאת שלנו בעולם, המקום שלנו לתת לנשים בוגרות, עסוקות וטרודות מכל כיווני חייהן, כמה שעות של שקט והנאה כל כך טהורה.

זה כל כך חשוב ליצור, וכל כך חשוב גם להנות מזה.

העץ של תמר

העצים של נורית ודליה

ומה בהמשך, אתן שואלות?

אחר כך כל מה שנותר לעשות הוא לחבר את הקונפטי לבד, עם דבק ורשת תפורה.

...ואת זה הן ילמדו בשבוע הבא!